זה קורה…

לא, זו לא הפרסומת של פיקוד העורף וזה גם לא השיר של שמוליק קראוס. (זה ההומור שלי)
זה קורה- סיימתי שנה מדהימה ב-iSOCIA.

זה פוסט פרידה, אז באתי רק לומר שלום…
וחשוב גם לומר- להתראות. כי בטוח נתראה.

אני אומר תודה…
תודה רבה לכל האנשים המדהימים שפגשתי לאורך הדרך:
תודה ללקוחות המדהימים שבלעדיכם זה לא היה כמו שזה היה, תודה לכל מנהלי התוכן שיצא לי לפגוש לאורך הדרך, תודה לאנשי הקריאייטיב המוזרים והאהובים, תודה למעצב והמתכנת האגדי שלנו, תודה לסופרווזריות המדהימות, תודה למנהלות המשרד המקסימות, תודה רבה רבה לנדב…

ותודה מיוחדת וענקית מעומק הלב לקובי:
תודה על שלימדת, סבלת, טיפחת, הסעת, החזרת ותודֶה שגם קצת חיבבת- אותי
תודה שהאמנת והשקעת בי.

למדתי כאן הרבה הרבה דברים אבל בעיקר המון מילים חדשות (שבת'כלס הן באנגלית אבל בכל זאת אנחנו בחודש ציוני שכזה):
אנחנו עוד ניפגש בהמשך: אינגייג'מנט, אופטימיזציה, אדפטציה, אינטראקציה, טוויט-אפ, ריטוויט, מיקרו, מקרו, מאקווו…

וכיאה לעולם המדיה החברתית שנשמתי וחייתי בתקופה הזו- גם למותג עצמו מגיע,
אז אחרונה חביבה-iSOCIA :
"כמו חופים שים עוזב, אני עובר עכשיו ממך
בין דמעות ובין כאב אני הולך אני הולך"
(אבל רק ביום חמישי… עד אז אני פה!)

אם עשיתי לכם חשק, לחצו כאן כדי לשמוע את השיר של שלמה והבן ארצי (זו האהבה שלי למשחקי מילים)
(וכן, אני אוהב לכתוב בתוך סוגריים וכן, אני אוהב להתחיל משפטים לפעמים ב-"וכן" או "ולא", ולא, אני לא צריך להתנצל- אני רק מסביר ואני לא מבואס- זה הפרצוף שלי בבוקר

ואסיים בדבריו של צב (כן, צב!) סיני חכם שאמר פעם: (לחיצה כאן לקטע היו-טיוב המרגש).

"Yesterday is history. Tomorrow is a mystery. Today? Today is a gift. That's why we call it the present"
- B. Olatunji

ולא, אני לא הפנדה!!!

bye bye

היום: אין כאלה דברים שאני כותב בהתחלה

אני רואה אותה כל בוקר. יש כבר תחושה שאנחנו מכירים. אני כבר מכיר את הג'ינס שלה בעל פה. גם את החולצה השחורה שלה. כל בוקר כשאני יוצא לרחוב, היא חולפת על פניי. גבוהה ממני באיזה ראש, שיער חלק. לפעמים יש רמזור אדום שנותן פאוזה דרמטית לאיזו סצינה שלקוחה מהחיים שלי.